קסם הדמיון בשילוב תרפיה באומנות פלסטית:

הקדמה

בתחילת דרכי כמטפלת ,לפני למעלה מעשרים שנה, הבנתי שהשיטות המילוליות בלבד אינן בהכרח היחידות והיעילות ליצירת קשר ותהליך משמעותי, בעיקר עם האוכלוסיה איתה עבדתי של בני נוער במצוקה, שהיכולת המילולית שלהם מוגבלת, ויש קושי בתהליכי עבודה טיפולית רגילה.
עבודה טיפולית שבמהותה עוסקת בתכנים רגשיים, ושכולה מועברת דרך מילים המתרגמות את החוויה, לעיתים קשה יותר, ולעיתים בלתי אפשרית.
כאשר העולם הריגשי והתחושות חזקות מדי מכדי למצוא מילים עבורם, הדרישה לנסות למצוא את המילים עלולה להיות מפחידה, ולכן קיימת אפשרות שהמטופל ימנע מחוויה כזאת.
לכן למדתי  טיפול בהבעה ביצירה באומנות פלסטית, ומאוחר יותר למדתי דמיון פעיל ומונחה/מודרך, אותם שילבתי בעבודתי המקצועית. במשך השנים פיתחתי מגוון של כלים המבוססים על שילוב דמיון פעיל ומודרך בשילוב תרפיה באומנות פלסטית. חלק משיטת עבודה זו אני חוקרת ובודקת בעבודת הדוקטורט.
שיטת דמיון מודרך בשילוב עם תרפיה באומנות, אותה פיתחתי בשנות עבודתי הרבות, מוסיפה כלים וטכניקות לתהליך טיפולי ורבלי רגיל. השיטה מגייסת כוחות של יצירה באומנות פלסטית ודמיון מודרך ופעיל, כטכניקת עבודה המסייעת לכל אדם, להיפגש עם עולמו הפנימי דרך המטאפורה הדמיון והיצירה.

דרכי טיפול לא מילוליים
יונג (1966) האמין שהיצירתיות היא אינסטינקט פנימי, וכי שחרור היצירתיות והאנרגיה היצירתית הנה חיונית לבריאות נפשית. בטכניקה היצירתיות המטופל מגייס את כוחות הריפוי והיצירתייות הטמונים בתוכו.
לפי יונג "הצורך הוא לא לדעת את האמת, אלא לחוות אותה. לא לתפוס את הדברים באופן אינטלקטואלי, אלא למצוא את דרכינו אל תוך החוויה הפנימית הלא רציונלית, חסרת המילים.... דבר אינו חשוב מאשר מציאת דרך למטרות רחוקות אלה."
לפי פ. פרלס "עזוב את השכל ותן לחושים לדבר"-עלינו לכבד אותם את חלקים נוספים של עצמנו שבהם טמונים כל-כך הרבה חכמה וידע.(פרלס, פ. 1978 )
לפי ט. דאלי, (1995) באמצעות הדמיון, אנו יכולים לדעת, איך בני אדם פועלים, לחשוף את מה שחבוי, ולראות את חייהם מנקודת הראות שלהם עצמם.

הרפיה, דמיון מודרך , תרפיה באומנות פלסטית, עבודה עם סמלים /דימויים ומטפורות, כולם שיטות עבודה לא מילוליות המבוססות על כך שאנחנו עובדים ופונים אל הצד הימני של המוח, האחראי בין היתר לחלקים של דמיון , יצירה, חלום וכו', ואילו הצד השמאלי של המוח אחראי לחלקים של מלל, האנליזה וכו'.
כלומר, עבודה בתחום היצירה והדמיון מאפשרת מפגש ישיר ופורה עם החלקים "הריגשיים" שלנו ויכולת איבחון וטיפול עמוקים יותר.
מטרת הליך טיפולי רגיל היא לזהות את החלקים הרגשיים אותם אנו מרחיקים ומדחיקים כלא ראויים ( על פי יונג הינם  "צל"), ולקיים עימם דיאלוג. בשיטת עבודה זאת ניתן לבוא במגע ישיר עם העולם הפנימי, הציורי, המטפורי שמעבר למילים, ולאפשר ריפוי באמצעים יצירתיים במקום אשר אינו ניתן לשינוי באמצעות ניסוחים לוגיים או מושגים רציונאליים בלבד.
בעולם הפנימי של כל אדם קיימים חלקים ריאליים ולא ריאליים. חלקים אלה ממשיים ביותר ,לעתים מעוררי פחד וחרדה, וגורמים לנו להתנהג בדרכים שונות. רק מתוך הכרות עם עולם זה, ומתוך מפגש אמיתי, אפשר להתמודד איתם ולהשתחרר מהם.
דרך העבודה שאותה פיתחתי היא סינטיזה של כלים שמשולבים זה בזה. האמצעים בהם אני משתמשת הם:הרפיה, דמיון פעיל/ מובנה, מטפורות  ותרפיה באומנות פלסטית.

הרפיה
כחלק מתהליך העבודה שבניתי, אני מציעה למטופלים להתנסות ולהשתמש בשיטות הרפיה שונות. לרוב, אני משתמשת בשיטות הרפיה בסיסיות ביותר, אשר מאפשרת ,כניסה טובה וטבעית יותר לעולם הדמיון והיצירה (אליצור, ב. 1988)
גריינדר ובנדלר (Grinder & Bandler , 1981  ) שטוענים כי בכמה מחקרים נמצא כי הרפיה פיזית תורמת ליכולת לעקוב אחרי התמונות הפנימיות.
הרפיה הינה מצב שהשריר חוזר למנוחה לאחר כיווץ, או מצב של מתח נמוך המאופיין גם בהעדר תחושות ורגשות חזקים. כלומר הרפיה הינה שילוב של תחושה פיזיולוגית עם רגשות פסיכולוגיים של נינוחות, רפיון, רגיעה (אילון ולהד, 1990). לפי עדויות מחקריות דרושה הרפיה לשם קיום הבריאות הגופנית והנפשית. ישנו מגוון של תחושות הרפיה, השונות מאדם לאדם ומשתנות אף לגבי כל אחד בזמנים שונים, המשותף לכולם היא הרגשת נעימות. לאחר ההרפיה מתחדשים הכוחות הגופניים והנפשיים. (להד ואילון, 2000).
באמצעות ההרפיה אפשר לשחרר חסימות של אנרגיית החיים המפכה בנו ולהגיע לרגיעה. בשעה שהגוף כולו שלו, רגוע ונינוח – אין מרגישים דאגה, חרדה, כעס, עייפות. אי אפשר לצוות על הגוף לחדול ממתח הנובע מעוררות יתר של מערכת העצבים ומהתכווצות של שרירים בלתי רצוניים. לכן משתמשים בפעילויות הרפיה מתוכננות ומודרגות, כדי להגיע לרגיעה. (איילון ולהד, 2000).
הרפיה מושגת על ידי הפגת המתח השרירי החיצוני והפנימי בעזרת סדרה של הנחיות. ההרפיה מתרחשת בהדרגה על ידי שינוי בקצב הנשימה וריכוז תשומת הלב באברי גוף שונים לחלופין. היא גורמת להאטה בקצב הלב ובפעילות האלקטרו-כימית של המוח (להד ואיילון, 2000).
ההרפיה יעילה בהורדת חרדה, בהרגעת רוגז, ברענון הקשב, בהגברת יכולת החשיבה והפעולה. בתקופות של משבר, לחץ ומתח, מהווה מעין "פסק זמן" לאגירה מחדש של כוחות התמודדות. (אילון ולהד, 1990).
מהניסיון שרכשתי עם אוכלוסיה מגוונת, מצאתי שגם אנשים שמעולם לא התנסו בהרפיות, מאמצים בקלות את הטכניקות הנ"ל ומשלבים אותם בחייהם.

מטאפורה
המטאפורה ,הדימוי והיצירה, מוציאים מהכוח אל הפועל את העולם הפנימי, באמצעותם מתאפשרת הסתכלות בהירה וברורה בתכנים הפנימיים על מורכבותם ועל הכוחות הפנימיים החבויים בתוכם. האפשרות לשינוי פנימי חיובי כשנוצר מפגש עם מקומות אלו.
מילון (1960) Webster מגדיר מטפורה כצורה לשונית שבה "דבר אחד מבוטא באמצעות דבר אחר". "מטא" - הדבר שמעבר, "פורה" - נגזר מן הפועל היווני נ.ש.א.
היכולת לחשוב במטאפורות נחשבת ליכולת אנושית אוניברסלית (Laughlin 1990). לפי אריקסון, המטאפורה היא כלי קומוניקטיבי  לשוני – ציורי –חוויתי , המסביר עניין אחד באמצעות עניין אחר (אריקסון 1996). בכח המטפורה לגשר בין המדיום החזותי התנועתי למדיום המילולי תוך כניסה לעולמו הריגשי חוותי של המטופל (אליצור 1986)

הדימויים יכולים לשמר את משמעותם ולגלות תכנים פנימיים בניגוד לכך מילים נשכחות ומוכחשות בקלות רבה.
לפי יונג (1966)  "הסמלים הם צורה טבעית של הבעה נפשית, המהווים את שפתו האישית של הלא מודע. הסמלים נוצרים באופן ספונטאני ולא ניתן ליוצרם במתכוון".
כוחם של הדימויים הוא כחלום ראשון בטיפול, אשר מציג לא רק מצב נוכחי אלא גם פוטנציאל.
במטפורות מתקיים שילוב של ריחוק אשר נוסך ביטחון עם קירבה המאפשרות הזדהות. (איילון ולהד, 1995). המידע אשר מוצפן במטפורה עוקף את ה"מבקר הפנימי" ומפשר בין הסתירות שמעוררים רגשות מנוגדים.

תרפיה באומנות פלסטית
לדברי יונג, האומנות מייצגת סינתזה חדשה בין עולמו הסובייקטיבי הפנימי של האומן לבין המציאות החיצונית. העבודה מכילה חיבור בין השניים, ואינטגרציה זו מעניקה תחושה של השלמה ונחישות.
תרפיה באומנות פלסטית, הוא שם-כולל למקצוע העוסק בתהליכי יצירה והבעה בתחום האמנויות הפלסטית, לשם טיפול בהפרעות נפשיות ובמצוקה נפשית. הוא מהווה טיפול רגשי המגייס את כוחן המרפא של האמנויות על מנת להגמיש דפוסי הגנה, לטפח כוחות נפשיים ולחזק את כושר ההסתגלות של הפרט. ביסוד הטיפול ביצירה והבעה, מיזוג בין  האמנויות, לבין תורות הפסיכולוגיה(   www.yahat.org
12.4.07)
תרפיה באומנות פלסטית היא אחד מתחומי הפסיכותרפיה המעטים שבהם האדם נעשה מעורב בצורה פעילה בטיפול, באמצעות התהליך של העשיה עצמה ובאמצעות התוצר. אדם יוצר הוא אדם שמחובר לכוחות ,לעומת אדם שמרגיש חדל אונים ובלי כח. שחרור הרגשות והחרדות באמצעות היצירה וההבעה עשוי להקל, במידה רבה, על הסבל והכאב, והיצירה לחוש עצמאות ובטחון מוגבר.
השפעת החומרים באמנות הפלסטית קיימת ברצף  של חומרים שכלים וחומרים רגשיים.לכל אחד מהחומרים, יש מקום בתהליך הטיפולי, ברלוונטיות למקום הרגשי בו נמצא המטופל. תכונות החומרים, המגע בהם, התהליך והתוצרים, מתייחסים לקשר המשולש שבין מטפל, מטופל ויצירה, העשויים מממידים רבים ועמוקים.(גוטליב, 1999),

דמיון מודרך-
הדמיון המודרך הוא חשיבה בתמונות בניגוד לחשיבה במילים. התמונות כוללות רשמים ראייתיים, שמיעתיים ותחושתיים. כל אדם משתמש בדמיון: חלימה בהקיץ, העלאת זיכרונות, דיאלוגים פנימיים כולם סוגים שונים של דמיון והם קיימים בכל אותם מקרים שבהם אנו רגועים ומפסיקים לחשוב במילים.(גראם ה. 1998)
שימוש בדמיון נעשה באופן ספונטני על ידי כל בני האדם. לעיתים תכופות אנו משתמשים בדמיונינו בתסריטים שליליים, המונחים בעיקר על ידי פחדים וחששות.
אך גם לפני ביצוע פעולות פשוטות כמו נסיעה, ביצוע עבודה, אנחנו מדמיינים את התהליך ואת התוצאה. פעולת הדמיון משמשת הכנה לעשייה. כאשר אנחנו עומדים לפני החלטה, שינוי או מעבר,אנחנו מדמיינים את התהליך העתיד: כל החלטה ופעולה מתרחשת  בדמיון משפיעה על המציאות.
לדוגמא: מנכ"ל חברה גדולה ,סיפר שמשחר ילדותו ראה את עצמו ממציא ונמצא בקשר עם אנשים רבים.כשהיה קטן, היה פעיל בבית הספר,יזם פעיליות ורעיונות, כשהתבגר באופן טיבעי נוספו שטחים ונושאים נוספים.

באמצעות דמיון מודרך מנסים לחולל רגשות חיוביים סביב סיפור של הצלחה, ניצחון, ריפוי. מבחינת תגובות, המוח אינו מבדיל בין מציאות לבין דמיון. כשאנחנו צופים בסרט מצוייר עצוב, אנחנו יודעים בוודאות שהסיפור בדיוני, ואינו אלא רצף ציורים צבעוניים שנעשו ביד אמן. אבל למרות זאת אנחנו בוכים.
הדמיון משפיע עלינו, ובאמצעותו משתנית המציאות הפנימית או תפיסת המציאות החיצונית שלנו (צור ע. ,  2003) .כאשר אדם משנה תמונה פנימית קשה – בדמיון, וחיצונית- בציור, לתמונה פנימית וחיצונית חזקה וחיובית- חל שינוי ומהפך פנימי וחיצוני עצום שלא מתאפשר בדרכים מילוליות בלבד. התחושות החזקות המתבטאות בשינוי זה, היא בעיקר של כח ושליטה פנימית בתהליך הטיפולי. (אפשטיין, ג'. 2002).
בגלל עוצמתו הרבה של הדמיון והיצירתיות הקיימים בכל אחד מאתנו, אפשר לגייס אותם לבניית חוויות נעימות, חוויות מתקנות חוויות של מלחמה בכאב ובסבל, כל זאת על מנת שנוכל לבנות חיבור לכוח, ליכולות נפשיות, לחוסן, להבניית מצבי רגיעה (מרפי ג' 1990)
עבודה בדמיון מודרך בשילוב עם אומנות פלסטית-

השיטה של דמיון מודרך בציור, מוסיפה כלים וטכניקות לתהליך טיפולי רגיל, ולמטרות טיפוליות רגילות. השיטה מגייסת כוחות של יצירה באומנות פלסטית ודמיון מודרך ופעיל, כטכניקת עבודה המסייעת לכל אדם, להיפגש עם עולמו הפנימי דרך המטאפורה הדמיון והיצירה. בלי הכלים הללו לעיתים כמעט אין אפשרות להגיע למטרות הטיפוליות בדרך הרגילה והורבלית.
כחלק מתהליך הטיפולי, חשוב לראות את עולמנו הרגשי לעיתים הכואב, המורכב מרגשות שונים,ומתחושות וחוויות איתם אנו חייבים להיפגש,  דרך התמונות הפנימיות והמטאפורות, מתת המודע בדמיון במילים ולאחר מכן בציור. לאחר שנוצרת תמונה פנימית דרך המטאפורה בציור ולעיתים גם במילים, אפשר לראות את הכוחות והקשיים בתמונה פנימית אוטנטית אחת. המפגש בין העולמות נותן תחושה של כוח למטופל, ויוצר דיאלוג דינאמי ועמוק,ומתוך ההבנה והידיעה והראיה החדה, יש  יכולת להבנות תמונה פנימית חיובית יותר לאדם עצמו, ללא עולם המילים וההגנות המוכר.

כאשר אדם מדמיין ולאחר מכן מצייר, קיים פער לרוב, בין הדמיון והציור, הפער הוא בין הפנטזיה- "הרצוי", לבין המציאות- החלק אותו אנו מסוגלים לבצע- "המצוי". על פער זה יש מקום לעבודה טיפולית משמעותית, עד למצב האידיאלי שיש הלימה והשלמה בין החלקים של רצוי ומצוי. במקום זה, אדם מגייס את הכוחות, היכולות והאמונות הפנימיות החיוביות ואיתם בונה עולם פנימי שלם יותר, חזק יותר ובהחלט פחות פגיע.
בשיטת איבחון שפיתחתי עם האומנות והדמיון, אני מגייסת את המשתתף במסע דמיוני מובנה ומפורט שיש בו התחברות של כל המערכות הרגשיות והפיזיות. המטופל משתתף במסע הדמיוני, ומכניס את החלקים היחודיים והאינטימיים שלו. כלי איבחוני זה אני בודקת בעבודת הדוקטורט עליה אני שוקדת כעת.
כתלמידה של נועה בלאס ,מוזיקאית ומורה למדיטציה ודמיון מודרך, אני משלבת בעבודתי חלק משיטת עבודתה בתהליכים טיפוליים, ומאפשרת בהדרכתה חיבור ליצירה ודמיון נוסף. (בלאס, נ.1997).

כחלק מתהליך העבודה שלי, אני עובדת עם המטופל על הדימויים והמטאפורות  הספונטיים אשר עולים בראשו, ואיתם מתרחש תהליך, של  דו-שיח יצירתי של המטופל עם פנימיותו, שבו יש קבלה וחיזוק של הכוחות העולים, ושינוי וטיפול בקשיים שקיימים תוך כדי מציאת פתרונות יצירתיים בתהליך סוגסטיבי. (אליצור,1992; אריקסון, 1996).

דוגמאות בעבודה הטיפולית אני משלבת צורות שונות של דמיון וציור:

מטפורה בשילוב דמיון מודרך וציור
"תאר לי תמונה פנימית, כשאתה רוצה לתאר את התחושה העכשוויות"- ביקשתי ממשה (שם בדוי) פציינט בטיפולי שסיפר על תחושות של תקיעות , כישלון, קושי ועייפות רבה, "אני רואה מכונית ישנה, מרופטת ודפוקה, תקועה בפקק אין סופי , בנסיעה שאין לה התחלה ואין לה סוף, באמת בדיוק כמו החיים שלי, דפוקים ותקועים".
ואכן משה הרגיש קטן ובלי כח, נבלע בתוך נחשול הנסיעה= החיים.
לאחר שעלה הדימוי המסויים, ביקשתי לעצום עיניים והנחיתי את משה בהרפיה נשימתית. לאחר מכן , ביקשתי ממנו, לראות את המכונית שוב , ולדמיין אותה בצורה ובמקום אופטימלים להרגשתו.
משה התלבט, ואמר שלא יודע מה מצבה האופטימלי. לאחר הנחייה שלי, ניהל דיאלוג פנימי עם המכונית, והצליח ממעוף הציפור לראות את היעד שאליה רצתה להגיע, ודמיין אותה מגיעה לשם בקלות, ומתגברת על המיכשולים בדרך. בדקתי איתו אם המכונית כעת במצבה האופטימלי, ואז דמיין את המכונית, נקייה ,מטופחת, מטופלת  ונראית הרבה יותר טוב.
לאחר  שבדקתי את ההרגשה שלו, משה החליט שהמכונית רוצה לטייל להנאתה למקום בטבע , וכך עשה.
לאחר סיום ההדמיה, ביקשתי שייצר כל דבר שבוחר מכל המסע, ומשה בחר לצייר את המכונית הנקייה והמתוקנת בחיק בטבע.
כשנעשה "התיקון" המטפורי, בדמיון ולאחר מכן הציור, נעשה גם "תיקון " פנימי , והתחושות הקשות שהיו לאט לאט השתנו לחיוב.
לסיום, משה שיתף אותי בתחושה הפנימית של חוויית תיקון והתקדמות, שונה מחוויה איתה הגיע.
הדימוי הראשון היווה גשר לשינוי פנימי דרך הדמיון והציור.

דמיון מודרך ומובנה בשילוב וציור
במהלך עבודתי עם קבוצת נערים עם בעיות של ריכוז, והתארגנות לאורך מספר חודשים, שבמהלכם היו עליות ומורדות, הגיעו יום אחד לחדרי סוערים ונרגשים. כל ניסיון לדבר איתם באותו יום וכל הצעה של עשייה נידחו מכל וכל, ואמרו שהדבר היחידי שרוצים זה לא להיות כאן ועמדו לעזוב את החדר. בשלב זה ביקשתי מהם לדמיין היכן באמת היו רוצים להיות, ונעניתי בחיוב. בהדרכתי עשו מסע דמיוני מונחה למקום בו רוצים להיות. ביקשתי שידמיינו לפרטי פרטים את המקום, יראו ויסתכלו בכל הפרטים, יריחו את הריחות, יקשיבו לקולות ויחוו את התחושה שלהם במקום זה. לאחר ששיתפו פעולה והשתתפו במסע זה,ראיתי את השינוי בהבעה, בהתנהגות ובדיבור. ביקשתי  שיציירו את התמונה הפנימית על גיליון נייר- בדרך פיגורטיבית, או ע"י כתמי צבע מופשטים, או בעזרת הדבקות מז'ורנלים או בכל דרך אחרת וכך עשו. הנערים היו שקועים בעבודת היצירה, שאחריה חלקם דיברו על החויה והמקום שרצו להיות. נער אחד רצה לגלוש בים, דבר שעושה לעיתים קרובות במציאות, והחויה הדמיונית קרבה אותו למקום רגיעה ושקט. נער אחד, גזר מתוך ז'ורנלים דמיות של בחורות חתיכות , ואמר שהוא רוצה להיות במסיבה עם כל הבחורות הללו, היתה לו תחושה של בחור צעיר ואטרקטיבי, והיו עוד מקומות רבים ואחרים. המשותף לכולם היה תחושה של שחרור וחופש, הפוך מתחושת המסגרת והכללים בו נמצאו באותו רגע.
היכולת לחבר את הדמיון לציור, מהווה גשר למציאות שבעזרתו חל השינוי. במהלך פגישה זאת ניתן היה לחוות כיצד חיבור זה הביא אותם למקומות פנימיים חיובים, לרגיעה לשקט, לחוויה של עשייה, יכולת וכוח פנימי וחיצוני.

דמיון מודרך דרך מטאפורה, פגישה עם זיכרונות עבר חיוביים וציור

יעל (שם בדוי) הרבתה להתלונן על תחושה של חוסר כח, חוסר מוטיבציה, ועצב רב. למעשה , הגיעה עם חוויה דיכאונית מתמשכת לאורך מספר חודשים. נראתה עם מבט ואפקט כבוי ועייף.
ביקשתי ממנה לאחר הרפיה, לדמיין את כח הרצון שלה בצורת כדור (בלאס, נ. 2003)
יעל ראתה בועות סבון באויר מתפוצצות ונמוגות ונעלמות.
המפגש עם הדימוי היה קשה ומאיים עבורה.
ביקשתי, שתדמיין את עצמה, בתקופה בעבר בה היתה סטודנטית, ותיזכר תמונה ספציפית שעולה בעיני רוחה בה למדה והרגישה טוב עם כח. לאחר זמן קצר של היסוסים, נזכרה בסיטואציה בה התכוננה עם חברה למבחן עד שעה מאוחרת, והיתה לה תחושה של יכולת, תקוה ואופטימיות. ביקשתי לדמיין את כח הרצון שלה אז בצורה כדור. יעל ראתה כדור צבעוני , בגודל בינוני מגומי רך וגמיש. ביקשתי שתשחק איתו, תיצור איתו אינטראקציה, ותיזכר בקשר שלה איתו.
לאחר זמן מה פקחה את עיניה והבעה מרוכזת יותר ואופטימיות יותר על פניה. ביקשתי שתצייר תמונה מתוך התהליך על פי בחירתה.
ציירה את הכדור של העבר, וסביבו בועות סבון צבעוניות מקיפות אותו, שהיו שלמות ומלאות צבע בציור.
לאחר סיום הציור, תיארה תחושה נעימה מהציור ומהתהליך.
בשיחה לאחר מכן, אמרה שהיה קשה לה זמן רב להיזכר בתחושות של כח ויכולת, והשילוב של הרפיה דימוי ותמונה מהעבר, חיברו אותה למקום זה.
ביקשתי לחבר בדמיון את שני סוגי כדור כח הרצון שלה, באמצעות אינטראקציה ודיאלוג ביניהם, ולזכור שיש לה מגוון כדורי "כח הרצון"  שעומדים לרשותה בדמיון, כולם שלה, והיא יכולה להיזכר ולהתחבר אליהם בעת שתחפוץ. 

 
  סיום

דרך עבודתי הטיפולית שזורה באין סוף חיבורים לדמיון , חלקם הובאו במאמר זה.
כפי שציינתי בתחילת המאמר, פיתחתי שיטה של איבחון שמבוססת על דמיון מודרך וציור, שנמצאת כעת בסוף תהליך בעבודת הדוקטורט.
כוחו של הדמיון חזק בחיי הפרטים , ומקומו רב יותר מהמציאות.
בגיל צעיר ביותר, נפגעתי במחלת הפוליו, ולאורך כל ימי חיי , אני רואה את עצמי בתמונה פנימית של תנועה.
התמונה הפנימית שלי מילדות, היא שקבעה וקובעת את אופיי ומעשי, וכן ככל שנוקפות השנים ברור לי שאת היכולת הטבעית שלי, אנשים יכולים ללמוד ולהשתמש בהתמודדות עם קשיים ומכשולים.
דרך חיים והראיה של שילוב דמיון במציאות היום יום, אני מנחילה למטופלי ולתלמידי.

 ביבליוגרפיה

1. אבניאון, א. (1997). מילון ספיר, מילון עברי-עברי מרוכז בשיטת ההווה. הוצ' הד ארצי.

2.  אילון, ע. להד, מ. (1992). כל החיים לפניך - בניית התמודדות למניעת התאבדות. הוצ' נורד, חיפה.
3. אליצור, א. (1992). לתפוס את הסנאי - השימוש במטפורות בתהליך הטיפולי.
חברה ורווחה. ו'(4)
4. אפשטיין, ג'. (2002) דמיון מודרך. הוצאת אופוס.

5. אריקסון, מ. (1996). קולו של מילטון אריקסון. הוצאת נורד.

6. בלאס, נ. (1997).דרך הצלילים. הוצאת מודן

7.בלאס, נ. (2003).צליל ונפש. הוצאת מודן
8. גראהם ה. השימוש בדמיון מודרך. (1998) אור-עם.
9. דאלי ט., קייס ק., שבריאן ג. (1995) תרפיה באומנות, אח, קרית ביאליק.

10.מרפי ג', (1990), כוחו של התת מודע, אור-עם, ת"א.
11.. פאנינג פ. דמיון מודרך לצורך שינוי (1995) אור-עם.
12.פרלס פ., (1978) גשטלט, מודן, ת"א.
13.. צור ע. להיות פרפר , כוחו המרפא של הדמיון. (2003) מודן.

14. Grinder, J. Bandler , R. (1981 ). TRANCE –formations , Real People Press.
15.  Jung C., (1964) Man and His symbols, Anchor Books, London.
16. Laughlin,C. D:McManus, J.&d' Aquili, E. G. (1990).Brain, symbol &experience. Boston, Ma.:New Science Library.
. Webster, N. (1960) Websters' new school & 17.office dictionary. The world publishing company, Cleveland and New-York.

דליה מאיר, דוקטורנטית, מטפלת ומדריכה מוסמכת באומנות פלסטית, אומנית רב תחומית.היתה בין המקימים של קידום נוער, ועבדה שנים רבות בתחום.לימדה ומלמדת סטודנטים ואנשי מקצוע את שיטת העבודה שפיתחה  ועליה עושה את עבודת הדוקטורט, מקיימת קליניקה פרטית למבוגרים בתל- אביב.
טלפון: 03-6054041;
נייד: -054-5860420
  meirdalia@bezezeqint.net